צונאמי בימי קורונה
דמיינו עיירת חוף מהממת, שקיעה בשלל צבעים שמסמלת את מנוחת אחר הצהריים והכנות למסיבת “הירח המלא” שמתקיימת הלילה. אחרי שהמסיבה הסתיימה- דמיינו את עצמכם זרוקים על החוף, רגועים. לאט היא מגיעה, מציצה לה הזריחה, ביישנית אך צורבת בעיניים. הבוקר פה ושוב יום חדש. אפשר להתרגל לזה, לא?